עידוד (ספורט)

עידוד היא פעילות מאורגנת של אדם או קבוצה, הנלווית לאירועי ספורט, ומשתמשת בשירה, במוזיקה, באלמנטים ובתנועות התעמלות או ריקוד. העידוד נעשה בדרך-כלל להעלאת המורל של קבוצות ונבחרות ספורט בזמן משחק או טורניר. לרוב העידוד נעשה מצד הקהל, אך בארצות הברית ובעולם במשחקי כדורסל, ישנן קבוצות מעודדים (לרוב מעודדות) שתפקידן משולש: לעודד את הקבוצה, לעודד את הקהל ולהלהיבו לעודד את הקבוצה, לספק מופע אמנותי לקהל בזמן ההפסקות במשחק. ישנן גם תחרויות עידוד מיוחדות הבוחנות את יכולות קבוצת העידוד.

היסטוריה

העידוד החל בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-19 כאשר הקהל במשחקי ספורט שר כדי לעודד את קבוצתו. העידוד המאורגן המתועד הראשון היה באוניברסיטת פרינסטון בשנת 1884, כאשר הקהל צעק יחדיו "Ray, Ray, Ray! TIGER, TIGER, SIS, SIS, SIS! BOOM, BOOM, BOOM! Aaaaah! PRINCETON, PRINCETON, PRINCETON!‎". מספר שנים לאחר מכן הציע בוגר פרינסטון תומאס פיבלס את הרעיון של עידוד מאורגן על ידי הקהל לקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מינסוטה. אולם רק בשנת 1898 אומץ הרעיון על ידי אוניברסיטה זו. הסיפור הוא שנבחרת הפוטבול של אוניברסיטת מינסוטה נמצאה בתקופה כל כך קשה שאנשים הרגישו את הצורך להגיע עם רוח טובה למשחקים, עם שירים חיוביים - וכך נוצר העידוד. מינסוטה ארגנה יחידת מעודדים גברים ב-1903 וארגנה את אחוות המעודדים הראשונה בהיסטוריה של העידוד "גאמה סיגמה" (Gamma Sigma). האירוניה שבדבר היא שבהתחלה העידוד החל כספורט גברי, והקולות שנשמעו במגרשים היו הרבה יותר עמוקים ורועשים משל הנשים. אולם רק בשנות ה-20 של המאה ה-20 נשים עורבו בפעם הראשונה בעידוד והתחילו להשתלב בהתעמלות, בפירמידות ובמגדלים. נבחרות העידוד העכשוויות מורכבות בעיקר מנשים ולמרות זאת נבחרות העידוד במכללות עדיין מורכבות מ-50% גברים. ובכן, הסטודנטים עודדו את מינסוטה ככל יכולתם אך עדיין הנבחרת הובסה. הייתה זו השערה מדעית של הסטודנטים שהערצה, עידוד ותמיכה יוכלו להעביר את האנרגיות החיוביות למגרש, ולעזור לקבוצה לנצח. ובכל זאת, העידוד לא הספיק כדי לקטוף ניצחון. אך זה בהחלט יצר ספורט חדש. אוניברסיטת מינסוטה דבקה ברעיון ולבסוף פתחה במסורת של קבוצת מעודדים בכל משחק בו שיחקה נבחרת הפוטבול של האוניברסיטה. ההתפתחות של העידוד לספורט שוב קרתה באוניברסיטת מינסוטה כאשר הם הכירו ביכולותיהן האתלטיות של הנשים, בכך שהוסיפו גימנסטיקה בשירי העידוד. ואז, בשנות ה-30 של המאה ה-20 הספורט התפתח להרבה יותר מתצוגה של כושר משחק, כשהמעודדים הפכו להרבה יותר מהנים לצפייה. המגאפון הפך לתוספת הכי גדולה של היסטוריית העידוד בשנות ה-1900 המוקדמות, והפונפונים שהוצגו על ידי לורנס הרקימר (Lawrence Herkimer) בהחלט הפכו לסמל העידוד הרשמי. הרקימר נחשב לאחד ממייסדי העידוד. הוא עשה המון בשביל היסטוריית העידוד בהקמתו את "ארגון העידוד הלאומי" (National Cheerleading Association) ובניהולו את בתי הספר לעידוד ב-1946 ו-1947. המחנות של הרקימר גדלו היום ליותר מ-20,000 משתתפים. כיום העידוד מכיל בתוכו אתלטיקה ברמה מאוד גבוהה ותחום תחרותי המציג גברים ונשים בעלי כישרון. הרקימר ואוניברסיטת מינסוטה עיצבו היסטוריית עידוד יחידה במינה. כיום יש נבחרות עידוד רבות בארצות הברית, אך גם באוסטרליה, יפן, צרפת, גרמניה וניו זילנד.

מעודדות בישראל

מזה שנים, תקנון מנהלת הליגה לכדורסל קבע הטלת קנסות לקבוצות שלא מחייבות הופעת מעודדות במשחקים. ב-2011, פעלה שרת התרבות והספורט לימור לבנת, לשינוי התקנון. בעקבות תנועת ה-Me too התקבלה לא מעט ביקורת בנושא. בתקופת הקורונה, הופסקה פעילות המעודדות מכורח המציאות, וב-10 באוגוסט 2021, הודיעה המינהלת על ביטול חובת להקות המעודדות במשחקי ליגת העל, החל מעונת 2021/22. במקביל מעודדת המינהלת את הקבוצות, למצוא פעילויות אחרות לחיזוק חווית צפיית האוהדים^[1].

סוגים של נבחרות עידוד

במרבית בתי הספר והאוניברסיטאות בארצות הברית פועלת נבחרת עידוד.

בענפי ספורט שונים דוגמת כדורסל, כדורגל ופוטבול, נבחרת העידוד מהווה חלק אינטגרלי מהקבוצה והמוניטין שלה.

עידוד בתרבות הפופולרית

בשנת 2000 יצא לאקרנים הסרט "מעודדות צמודות" בכיכובה של קירסטן דנסט וזכה לגלי הערצה בכל העולם. זהו לא הסרט הראשון שעלילתו נסבה סביב נבחרת מעודדות, אך הוא הראשון שזכה להצלחה כזו. ארבעה סרטי המשך נעשו ברוחו הפרועה של הסרט.

סרט נוסף שהתמקד בנבחרת מעודדות הוא הסרט, "דבי עושה את דאלאס", שיצא בשנת 1978 וזכה למספר המשכים ורימייקים.